<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב ירמיה בר אבא</h1>
<h2>דף סג:</h2>
והתם בבכורות לעיל מהא [ל"ו ע"א] גרסינן נאמן הכהן לומר הראתי בכור זה ובעל מום הוא. ובגמרא אמר רב יהודה אמר רב נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי (הכהן) [ישראל] במומו. מאי טעמא מילתא דעבידא לגלויי היא וכל מילתא דעבידא לגו לגלויי לא משקרי בה אינשי. ואמר רבא אף אנן נמי תנינא נאמן הכהן לומר וכו'. מאי טעמא לאו משום דעביד לגלויי לא משקר. ודחי ליה התם משום חומרא דקדשים בחוץ לא אכיל אי לאו דשרא ליה חכם דתמימים בחוץ לא חשיד למיכל וכל שכן לשחוט דקאי עליה באיסור כרת. אבל הכא כיון דחשידי כהנים להטיל בו מום בבכורות או לגרום להם מום, לא מהימן למימר מאיליו נפל, ואפילו כי אמר ישראל נתנו לי במומו. מתיב רב שזבי האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן ממי שהוא מעשר אינו נאמן. ואמאי לימא מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי. ומשני מצי לאישתמוטי למימר עלואי הוה מהימן. סיפא ודאי מסייעא ליה מאיש פלוני הרי זה נאמן. התם כיון דאית ליה תובע. פירוש שזה מחזר לשאול (מי) [מן] המוכר מירתת שליח, ובכה"ג מהימן ולאו משום דעבידא לגלויי. ומשנה זו [היא] במסכת דמאי פרק הלוקח פירות [פ"ד מ"ה]. ומסקינן אמר רב ירמיה בר אבא מנא ליה ליהודה [הא] אנא בגידול. שם חכם. ויש מפרשים בגדול, חכם גדול אחד. רש"י. וגידול קבעא בדידיה. והכי אמרינן ליה "קים לי ביה בהאי בכור, כיון (דקטן הלה) [דקמן הוא] נאמן ישראל לומר בכור זה נתתי לכהן במומו. ישראל פשיטא. לא צריכא בקטן שהגדיל מהו דתימא לא קים ליה בהאי בכור, כיון דקטן הוה האי עגל או טלה והגדיל. קא משמע לן. אבל האי לא אמרינן ליה דיהא הכהן נאמן אע"ג דמילתא דעבידא לאגלויי [היא]. ומסקינן דהילכתא אפילו כלישנא קמא משום האי טעמא. משמע דעבידא לאגלויי לא משקר. ואע"ג דדחינן לסייעתא דאייתינן ממתניתין ומסיפא דדמאי, אפילו הכי מסקינן הילכתא כרב יהודה. ובירושלמי דדמאי אהא [פ"ד ה"ד], תני רבי יוסי אמר אפילו אמר לו מפורש מפלוני אינו נאמן עד שיאמר לו ואני נותן מעות. מאי טעמא דרבי יוסי אני אומר אחד קרוב מצא ולקח ממנו. דתנינן תמן התקבל לי גיטי למקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום רבי אלעזר אוסר מיד מאי טעמא דרבי אלעזר אני אומר אחר הדלת מצא. במסכת ראש השנה פרק אם אינן מכירן בתחילתו [כ"ב ע"ב], כי אתא עולא אמר קדשוהו לירחא אמר רב כהנא לא מיבעיא עולא דגברא רבה הוא, אלא אפילו איניש דעלמא נמי מהימן מאי טעמא מילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי. ותניא נמי הכי אפילו בא אחד מסוף העולם ואמר קדשו בית דין את החדש נאמן. ונראה הא דלא מייתי סייעתא מהכא, משום דקא מירתת לומר לכל ישראל על בית דין דבר שאינו. ודמי להא [דאמר] מאיש פלוני, דתובע שאני. גרסינן בהאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובגמרא [יבמות קט"ו ע"א] איבעיא להו עד אחד במלחמה מהו, טעמא דעד אחד דמהימן משום דמילתא דעבידא לאגלויי [היא] ולא משקר. או דילמא טעמא דעד אחד משום דהיא גופה דייקא ומינסבא והכא כיון דזימנין סניא ליה לא דייקא ומינסבא. ולא איפשיטא. ובגמרא דקטטה בינו לבינה ושלום בעולם דאינה נאמנת גרסינן נמי [שם קט"ז ע"ב] איבעיא להו עד אחד בקטטה מהו, טעמא דעד אחד משום מילתא דעבידא לאגלויי לא משקר או דילמא טעמא דעד אחד משום דדייקא ומינסבא. אלמא מספקא ליה לבעל התלמוד אי משקר אי לא. גרסינן בכתובות פרק המדיר [כתובות ע"ב ע"א] אההיא אלו יוצאות שלא בכתובה, מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נידה ואינה קוצה לו חלה. ובגמרא היכי דמי אי דידע נפרוש אי דלא ידע מנא ידע, ומסקינן בכולהו כגון דאמרה פלוני כהן תיקן לי הכרי, פלוני חכם טיהר לי הדם, פלוני גבל תיקן לי העיסה, ואזל ושיילינהו ואשתכח שיקרא. וגרסינן נמי במסכת נידה בשלהי כל היד [כ' ע"ב] איבעיא להו כזה טיהר פלוני חכם מהו ולא איפשט. ונראה דבכל הני איהי מהימנא בדלא נחשדא דהכל בידה לתקן. ואיהי נמי שייכא בהו, והיא נאמנת על עצמה כדמסקינן [כתובות ע"ב ע"א] וספרה לה לעצמה. אבל אם נחשדה לא. והא דאיבעיא ההיא כזה טיהר לי פלוני, חיישינן דילמא לא קים לה שפיר במראה דם, כיון דאיכא חכם ואיתיה לדם קמן. אבל כי ליתיה לדם מסקינן דנאמנת לומר כזה ראיתי ואיבדתיו והחכם יסמוך עליה לטמא או לטהר, כיון דנאמנת על עצמה משום חומר כרת. דהיינו דומיא דנאמן לומר הראתי בכור זה לחכם ובעל מום הוא, דדחינן טעמא דלאו משום מילתא דעבידא לאגלויי אלא משום חומרא דקודש בחוץ לא אכיל, אע"ג דנחשדו על המומין, חמיר עלייהו לשחוט ולאכול דבר שהוא איסור כרת. גרסינן באלו טריפות [חולין ס"ג ע"ב] א"ר יצחק עוף טהור נאכל במסורת ונאמן הצייד לומר עוף זה טהור התיר לי רבי, אמר רבי יוחנן והוא שבקי בהן ובשמותיהן. ומסקנא דרבו צייד [קאמר]. ונראה טעמא משום דעד אחד נאמן באיסורין ורוב עופות טהורין הן, וכיון שבקי בהן ובשמותיהן ומזכיר שם העוף וניכר שהוא, בכה"ג לא משקר. ולא גרע מההיא דגרסינן התם בסמוך, תנו רבנן לוקחין ביצים מן הגוים ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות. ופרכינן וליחוש דילמא דעוף טמא נינהו אמר אבוה דשמואל באומר ביצים הללו של עוף פלוני טהור הוא. ולימא של עוף טהור אי אמר של עוף טהור מצי לאשתמוטי של עוף פלוני לא מצי לאישתמוטי. ופירש רש"י כגון שאינו יודע שאותו עוף טהור הוא. ודבר שאנו יכולים להוכיחו ולהביא ביצה [של] אותו העוף לראות אם דומה לאלו לא משקר. הרי אפילו גוי שאינו נאמן לא לאסור ולא להתיר נאמן כשאומר של עוף פלוני טהור הן. וגרסינן בתוספתא דדמאי פרק הלוקח פירות [פ"ה ה"ה], ומייתינן לה בירושלמי פרק שישי דדמאי [ה"ח] תני גוי שהיה צווח ואומר בואו ולקחו, פירות עזק הן, פירות ערלה הן, פירות רבעי הן, אינו נאמן מפני כמשביח מקחו. ואייתינה בשלהי יבמות [קכ"ב ע"א]. אבל אם אמר מאיש פלוני זה לקחתים, מאיש פלוני כותי לקחתים, משלי הבאתים, נאמן להחמיר דברי רבי, רשב"ג אומר אינו נאמן, שדברי גוי לא מעלין ולא מורידין. ואם כן קשיא הא דלדברי הכל אינו נאמן להקל אף כשיאמר מאיש פלוני זה לקחתים. וקשה לי ההיא דאין מעמידין [ע"ז ל"ט ע"ב] דתנן אלו דברים של גוים מותרים באכילה וכו', עד וטרית שאינה טרופה וציר שיש בה דגה. ובגמרא אמר רב ברונא קרבי דגים ועוברין אינן ניקחין אלא מן המומחה. ומסקינן אמר רבינא בשנימוחו דליכא למיקם אסימנין סמכינן אגוי כיון דמומחה הוא. ומסקינן אין שם מומחה מאי [אמר] רב הונא [אם] אמר אני מלחתים [מותרין] וסמכינן עליה אפילו נימוחו. ורב נחמן אמר עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן שהוצאתי מן הדגים הטהורים הללו. ומסקינן אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא כמאן דאמר אני מלחתים. פירוש אני מלחתי הדגים וראיתי שדגים טהורים הם ואפילו נימוחו, כיון דאמר ומהן הוצאתים נאמן. אלמא (ל)רב יהודה הורה הלכה למעשה. ולגבי מורייס גרסינן [ע"ז ל"ד ע"ב] תנו רבנן מורייס אומן מותר רבי יהודה אמר משום רבי חנניה בן גמליאל אף חיליק אומן מותר וכן תני אבימי בריה דרבי אבהו מורייס אומן פעם ראשונה ושניה מותר משום דנפיש שומנייהו ואין עושין מורייס אלא מדגים טהורים. ואין לחוש אלא שמא יתן לתוכו יין נסך וכיון דאומן הוא לא יהיב. וחילק אומן נמי אע"ג דתערובת שמא עולה עמו, כיון דמקלקלי לטעמיה דחילק לא מערב ליה. והשתא משמע דוקא אומן, אבל הדיוט לא. ומאי שנא מקרבי דגים דסמכינן עליה אפילו לאו מומחה היכא דאמר אני מלחתים. והכא לא תני תקנתא, דבכל ענינים כשאינו אומן אינו נאמן. ולרבנן נמי אי פליגי עליה דרבי חנניה בן גמליאל, מאי [שנא] חילק ממורייס. ותו דלגבי ביצים נמי לא מפלגינן בין מומחה לשאינו מומחה, בההיא דלוקחין ביצים מן הגוים ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות, משום דהאי תנא בתר רובא אזיל ובאתריה לא היו מצויים רוב עופות טהורים הילכך סמכינן אסימני טהרה דהביצים עם דברי הגוי. וכדמסקינן של עוף פלוני טהור הוא היכא דלא מצי לאישתמוטי. כן פירש רבינו תם. אבל לא פירש אי במומחה או אפילו אינו מומחה. מיהו סוגיא דשמעתין מכל אדם משמע. מיהו הא דקרבי דגים תימה אמאי סמכינן. אי לאו דמצינן למימר כגון שקרבי דגים ועוברין נתונים עם דגים טהורים בספינה, דמוכחא מילתא להתירא. ובכל אלו הספיקות תימה דסמכינן אדיבוריה. דבכל מקום שהגוי מתכוין להעיד אין העדות כלום. כדאיתא בשלהי יבמות [קכ"א ע"ב] ובגוי אם היה מתכוין להעיד אין העדות כלום. ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד עדותו עדות. ולא מסיק הכי אלא כדמוקי לה רבי יוחנן במסיח לפי תומו. והיכא דאיכא ספק איסורא דאורייתא ונתכוין להתיר תימה היאך האמינוהו, דהא חשידי לאחלופי אפילו כשישראל מוסר להן שלו אם לא בחותם. כך איתא התם באין מעמידין [ע"ז ל"ט ע"א] חבי"ת אסור בחותם אחד. חמפ"ג מותר בחותם אחד, כדפירש רש"י.
